החל מילדותי אני זוכר את עצמי מתבונן בפליאה, בבני ובנות משפחתי, בחברה שסביבי, בטבע, בכדיי לנסות ולהשיב לשאלת הראשונית בלשון התנ"ך המופנית אל האדם,"אַיֶּכָּה". זו נקשרה בנעוריי ובגרותי בשאלת זהותי וייעודי במסע החיים. כבן למשפחה ישראלית חילונית וציונית, ספר התנ"ך, מסורות וטקסים, עוררו בי מאז ומעולם עניין וסקרנות בניסיונם לתת ביטוי לרגשות ומחשבות ערכים ואמונות של ממש. כחניך השומר הצעיר לימודי התנ"ך בתיכון הממלכתי עוררו בי מחד התנגדות מול הלכי רוח שזכו לסמכות קדושה שסתרה את השקפת עולמי הליברלית דמוקרטית. מאידך ניעורו בי גם רגשות של התפעמות מהקול הקורא שנשמע בכתובים, זה שמוצג כחיצוני לאדם ולהרהורי ליבו הסבוכים והחמקמקים ושמזמין אותו לקדש את החילון בחיי הגשמה של רדיפת הצדק וכינונה של חברת מופת.

​

בגמר לימודיי לתואר הראשון באונ' ת"א בחרתי בייעוד המקצועי שהתברר לי גם כזהותי של איש חינוך ומורה לתנ"ך ומחשבת ישראל במערכת החינוך הממלכתית שבה גדלתי. קשרתי את חיי היומיומיים בשורשיי היניקה הקדומים של השפה והתרבות העברית תוך הנחה כי בכוחם להעמיק את תחושת השייכות והאחריות של היחיד למעגלי חייו. מזה יותר מ-20 שנה, אני נאמן לרעיון של תלמוד היוצא לדבר מעשה בדיאלוג ומפגש יומיומי עם בני ובנות נוער בכדיי שישאלו ויבחרו את דרכם בעיצוב זהותם הייחודית, האנושית והיהודית-ישראלית. במקביל לאורך השנים חקרתי והעמקתי בהגותו הדיאלוגית, המקראית והציונית של מרטין בובר, והשראתה למערכות יחסים ויצירה חינוכית והומניסטית כאן ועכשיו של מי שנחשב כאחד מגדולי ההוגים היהודים במאה ה-20.

​

תחנת ציון מכוננת במסע חיי האישי כחילוני ישראלי שבה השתלבה דרכי בתנועה הרפורמית בישראל, היה לפני כעשרים שנה לקראת חתונתי. תחושת הפליאה והיראה בו זמנית שחוויתי מהעובדה כי זכיתי לאהוב, לאחר שפגשתי בבת זוגתי, זמן יחסית קצר לאחר פטירתו של אבי ולאחר שנים בהן חשתי בתנודות פנימיות ובאי נחת מהחיפוש המתעתע אחר משמעות, נחוותה על ידי כמתנת אל. האמנו כזוג חילוני כי בכוחו של טקס החופה והקידושין היהודי להנכיח את אותה חוויית פליאה ויראה הקיומית שחשנו וזאת בדרך שגם תשתף תרומם ותחייב את ברית אהבתנו. בחרנו להיחשף וללמוד את השפה המסורתית-יהודית המאפיינת את טקס החופה והקידושין כשותפים מלאים לעיצובו של טקס יהודי-ישראלי הדובר את אמונתנו והשקפת עולמנו הליברלית והשוויונית. 

​

לאחר ניסיון חיים רב של חינוך והוראה, מחקר, וחיי זוגיות ומשפחה, בחרתי במסלול לימודים והסמכה לרבנות רפורמית ישראלית תוך תחושת שליחות וייעוד כי יש צורך במיוחד בימינו במרחב החילוני, בלימוד והנחיית טקסי חיים יהודים ישראלים ליברליים ושוויוניים. טקסי חיים המהווים תחנות עגינה במסע החיים היהודי-ישראלי המאפשרות התבוננות ושיתוף במעגלי השייכות המשפחתיים החברתיים והקהילתיים במנעד של תחושות ורגשות אנושיים, מהודיה, שמחה והכרת הטוב ועד נחמה ותמיכה אל מול צער וכאב. כך בהתמקד בתהליך הלימוד העיצוב וההנחיה לקראת טקס המעבר וההתבגרות והקריאה בתורה החד פעמי של בר המצווה וכן בת המצווה. כך גם בתהליך הדיאלוגי הלימודי והיצירתי של בניית והנחיית טקס החתונה היהודי-ישראלי המציין את רגע הייחודי של חופה וקידושין בהתרגשות משמעות והתעלות.